דפי הנצחה

אבנר אמיתי – קורות חיים

אבנר אמיתי נולד בשנת 1933 במושב גן חיים להוריו ציפורה ואהרון ז"ל, ולאחיו אברהם ודני
ז"ל.
משפחתו הייתה חקלאית, עם פרדסים ולולים.
בסיום בית ספר היסודי, הפסיק ללמוד, הצטרף להגנה ועזר במשק החקלאי. הוא היה בחברת
נוער בשער הגולן.
במלחמת השחרור אחיו אברהם נהרג. בעקבותיו, הוא הצטרף לנח"ל ורצה להמשיך את דרכו
בקיבוץ. בברעם, בנו את ביתם ומשפחתם.
נולדו להם שלושה ילדים: בשנת 1956 אילן, בשנת 1958 שי, ובשנת 1969 נולדה עירית.
משנולדה אמר: עכשיו יש לי בת. תהיה מי שתבכה על קברי.
מיכל ואבנר בנו משפחה לתפארת.
אבנר היה איש מעש, עובד חרוץ לכל הדעות. היה מסור לעבודתו, נאמן, יציב ואחראי מאד.
בברעם עבד ברפת, בלול, רצה לרכז את המכוורת, אולם נאלץ לפרוש משפיתח אלרגיה. עבד גם
במטע, בשלחין ובבית אריזה.
במטע היה בעיקר טרקטוריסט ושנים עבד בכיסוח ובהדברת נברנים.
בבית האריזה, הצטיין בבניית חדרי קירור והיה העובד האולטימטיבי על המלגזה. מכישוריו אלה
תרם גם במשלוחי עופות רבים.
מילה שלו הייתה מילה.
אבנר היה עקשן וקפדן והיה מודע לכך, במסיבה שנערכה לו לרגל פרישתו מהעבודה, הוא ציין
שהוא יודע שהוא נתפס כקשה, אולם עושה זאת מתוך אכפתיות וקפדנות.
אבנר אהב מאד לטייל בארץ ובחו"ל והיה לוקח את בני משפחתו לשם.
אבנר תייר בכל העולם כמעט, במצרים, ירדן, אפריקה, לפלאנד, אירופה, ניו-זילנד ועוד – בנוסף
לטיוליו הרבים בארץ. בשנות ה 60- היה שותף באירגון טיולי ג'יפים לדרום.
אבנר אירגן מפגשים משפחתיים והיה קשור מאד למשפחה.
אבנר היה ספורטאי חובב ומתמיד, בעיקר בענף הטניס. יחד עם שלושה שותפים בברעם, שיחק
מעל 40 שנה. במשחקים התגלו צדדים כמו התמדה, ג'נטלמניות, ויכולת ויתור.
הוא אהב להאזין לשירים עבריים, אהב את הטבע ואהב ללמוד.
אבנר היה אכפתי מאד והקשר האנושי חימם את ליבו, בעיקר לאחר שחלה.
בשנת 2000 חלה לראשונה בסרטן, התמודד עם המחלה והצליח לרפא את עצמו שלוש פעמים.
היה ער למצבו הבריאותי ונלחם על בריאותו. אבנר אהב לחיות, והעניק עידוד ותמיכה לחולים
ומשפחותיהם, בעצה ובמילה טובה. הוא התנדב באגודה למלחמה בסרטן ובהוספיס בראש פינה.

אבנר אהב לעזור, כשיכול היה מסיע חולים לבתי חולים, הוא המליץ על שילוב רפואה קונבנציונלית עם רפואה משלימה.
בשנים האחרונות יצר קשר עם נעמי .
לאחרונה, היה באגף השיקום באיכילוב, שם היה לו שולחן אוכל קבוע. כשהוחמר מצבו, הועבר
לפנימית באיכילוב, שמרוחקת מהשיקום. חבריו לשולחן באו לבקרו והוא אמר והרגיש "נכנסתי
לליבם של אנשים".
כשהיה חוזר לברעם, הרגיש את התמיכה וההתייחסות שהיו חשובות לו מאד.
עד רגעיו האחרונים היה אבנר צלול ומעשי, מתכנן תוכניות לעתיד ומתעניין בבני משפחתו שסעדו
אותו בנאמנות.

יהי זכרו של אבנר חברנו ברוך.

כתבה: עינת לוצאטי
קראה: מיכל עלי